תפוזים עם ריח מוזר

2038-01-19T03:14:07Z

Этот маленькй рассказик был написан мной на втором году репатриации (поэтому звучит он очень по-русски) на скучной лекции одного зануды из "Университа птуха". Единственной ценительницей моего "таланта" была соседка по парте Таня, которую рассказ насмешил. А меня, при случайном обнаружении "произведения" на компе, насмешило собственное вольное обращение со знаками препинания.

אני ישבתי בסלון אצל אלכס וסבטלנה, דיברנו, צחקנו. אלכס – בן אדם מעניין, אף פעם לא פגשתי מישהו שיודע לספר סיפורים כמהו. הוא בחור צעיר עם שיער מטולטל ועיניים כחולות. אלכס טבח ולא סתם, הוא טבח כישרוני ואוהב לפעמים לעשות חגים קטנים לחברים עם טעם... אין מילים...

אבל, בפעם הזה הוא שתק. "לא רציתי לקלקל לכם תאבון." – יגיד הוא אחר כך. הנושא לפי דעתי היה פשוט, מבוסס על דברים הראשונים שכולנו נזכרנו מרגע שירדנו ממטוס כעולים חדשים. "מה שאני זוכרת – רק את הפנימייה",- אמרה סבטלנה. היא חברה של אלכס, באה לארץ בגיל חמש עשרה בלי הורים. היה כזאת תוכנית "נעלה". סבטה מאוד עצמאית ורצינית במחשבות וכרגע היא סטודנטית בבית הספר "קמרה אבסקורה" . "הכול בצבע לבן."- המשיכה היא, - "החדר ובו הכול היה לבן: קירות, מטות, ארונות. ממש לא דומה לחדר שלי ברוסיה". "הייתה לי דרך לקריות ארוכה מדי בגלל הריח",- גם אני החלטתי לספר, כשסיימנו לאכול. - " ישבתי ליד נהג של המונית, החלון ממולי היה פתוח. כול ישראל שהייתה מחובקת עיי חושך עם כוכבים של יישובים במשך הדרך, מחולקת לשני פסי ריח. אחד – של אוכל מוכן, מאוד טעים וטרי, ואחר – של…סליחה שאני אומרת, סירחון שלממש. ככה נסעתי, לפעמים נשמתי דרך אף".

כולנו הבטנו באלכס,כי חיכינו לא רק לקינוח. באמת הוא הלך ואחר כך הופיע עם גלידות ורוטב "אלכס" וכמובן סיפור .אחרי חווית קינוח שתקנו כמה דקות. אלכס לא אוהב למהר. סיפור יהיה מוצלח רק כשכולם בריכוז ומוכנים לקלוט. כמה טוב אלכס חש את המוכנות שלנו! הוא עלה ארצה עם אימו כשהיה בן עשר בערך. נסע במונית ולא הפסיק להתפלא: כמה תפוזים על הדרך! איך זה יכול להיות?! תפוזים של צבע זהב, כל כך טעימים ויקרים ברוסיה – על הדרך! הוא אפילו זוכר שבחנויות ודוכנים עם תפוזים מייד נוצרו תורים של אנשים הרוצים לקנות אתם. ככה זה היה בזמנו של ברית המועצות. מכוניות, משאיות, כול סוגי כלי רכב נוסעים עליהם והכביש סופג את המיץ. טעם של תפוזים הוא זוכר טוב מאוד. כמו מנדרינות זה מזכיר לו סילבסטר. אלכס הקטן סבל מהמחשבות האלה עד התחנה שבה חיכו להם קרובים. הייתה פגישה חמה, חיבוקים ונשקות, סיפורים רגישים בבית. אבל אלכס ראה רק את הקערה הגדולה עם תפוזים באמצע השולחן בדירה. הוא אכל אותם וחשב על אלה שנשארו בדרך, לא שמע על מה מדברים המבוגרים. ופתאום הם החליטו לבקר ביחד חנות הענק שנפתחה לא מזמן. אלכס ישב באוטו: בבטן שלו תפוזים, במוח, בעיניים... האוטו נעצר ליד הבניין המקסים ויפה. אימא וקרובים לקחו את אלכס, דיברו כל הזמן והלכו לדלתות מהזכוכית ממש מבריקות כמו בסרט קסום. ברגע שהן נפתחו הראש של אלכס הסתובב וכול התפוזים שלו נשפכו על הרצפה מול דברים מאוד יפים, נקיים וחדשים. הרגע הזה היה מיוחד לא רק בגלל התפוזים. המבוגרים פתאום הפסיקו לדבר. היו כמה שניות של שקט מוחלט... אחרי המקרה אלכס לעולם לא אכל תפוז אחד. חווית טעם לכול החיים, אי אפשר לשכוח.

Быть или плыть

תפוזים עם ריח מוזר